More on Secular Coercion in the IDF

This post is a follow-up to what I wrote here.

In this week's issue of BeSheva the scandalous expulsion of cadets from an IDF officer's course is dealt with from many different angles.

Rabbi Eliezer Melamed agrees with me that the commander(s) that expelled the cadets should be punished (Update: Rabbi Melamed's remarks are now available in English):

לאחר האירוע המצער והמשפיל של הדחת ארבעה צוערים מקורס קצינים, ודרישה מחמישה אחרים להתנצל על כך שיצאו בעת שירת נשים, התיקון הנדרש הוא תביעה נחרצת להדחתו של מח"ט בה"ד 1 אל"מ ערן ניב, והדחתו של המג"ד סא"ל עוזי קליגר.

ידוע שמפקד שנכנס לעימותים מיותרים עם פקודיו הוא מפקד גרוע, וכל בר דעת מבין שהם הגיעו כאן לעימות מיותר. הנושא אינו רק זכותם של החיילים להיות נאמנים למצפונם הדתי. מדובר בכבוד למסורת ישראל. לא את הצוערים הדתיים בלבד המפקדים הללו ביזו, אלא את מורשת ישראל, את הסבים והסבתות שלהם עצמם, שבמשך כל הגלויות שמרו תורה ומצוות במסירות נפש. ורק בזכותם, נכדיהם ערן ניב ועוזי קליגר נולדו בישראל והגיעו לתפקידם הנוכחי בצה"ל. אנשים כאלה לא ראויים להיות מפקדים בצבא ישראלי.

זאת גם התנהגות שמבטאת חוסר אחריות לאומית. בזמן שהכול יודעים עד כמה חשוב שהציבור החרדי ישתלב בצבא, הם מודיעים קבל עולם, ובתמיכת הרמטכ"ל ושר הביטחון, שהצבא החליט לבזות את הציבור הדתי והחרדי שנאמן למסורת ישראל.

תקדימים מהעבר

בתמוז תשס"ד נתגלעה בעיה בבה"ד 1: המח"ט גל הירש יצר מצב שבו לא ניתן היה לקיים תפילות שחרית במניין. הצוערים הרגישו מאוימים ולא העזו להתלונן. פניתי מעל טור זה לנציגי הציבור הדתיים והחרדיים, אבל התגובה היתה רפה. שנתיים אח"כ, בעת מלחמת לבנון, התברר שתת אלוף גל הירש היה אחד מהאשמים המרכזיים במחדל שגרם לשחיקה קשה בכוח ההרתעה של ישראל ולמותם של חיילים רבים.

וכך היה הרב גורן זצ"ל אומר: מפקד בצה"ל שאינו מכבד את קודשי ישראל, גם לא יצליח במלחמה. לכן כאשר מצא מג"ד שנהג שלא כשורה כלפי חיילים דתיים, לא הסכים לקבל התנצלויות אלא תבע את סילוקו של המג"ד מהצבא. רק בדרך זו ניתן לדאוג שהפקודות הנוגעות לקודשי ישראל יישמרו כהלכה.

Rabbi Melamed also has some keen observations on the role of the Army Chief Rabbi and the religious political leadership:

הרבצ"ר

לצערנו הרב הצבאי הראשי, עם כל מעלותיו הידועות, לא רלוונטי לסוגיה הזו. הוא ממונה על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, וקרוב להניח שאם יפסוק בניגוד לדעתם ייזרק מהצבא. לכן בכל עת שמדובר בהתנגשות שכזו, אין לעמדתו משקל. רק לאחר שיעמוד על הפרק דיון שבו עמדת הרב הצבאי תהיה בניגוד לעמדת שר הביטחון והרמטכ"ל, ולמרות הלחצים הרבצ"ר לא ישנה את דעתו ובכל זאת לא יודח מתפקידו, אז נדע שהוא אכן פוסק באופן עצמאי. ללא זאת, סמכותו כפוסק הלכה מוטלת בספק. אמנם עדיין יש לו תפקיד חשוב כמנהל ענייני הדת בצבא, אבל לא כפוסק.

מנהיגי הציבור הדתי

אם מנהיגי הציבור הדתי מתפלאים מדוע הציבור הדתי הגדול אינו בוחר במפלגות הדתיות, הם יכולים להתבונן בסיפור הזה ובדומיו ולהבין את התשובה. קשה להעלות על הדעת שמקרה דומה יקרה לאנשים מהשמאל. שום מפקד לא היה מעלה בדעתו לכפות על אנשי מר"ץ, שמספרם קטן בהרבה, לעשות דבר שמנוגד את מצפונם, שלא בהקשר ביטחוני מהדרגה העליונה. הדוגמא המקבילה היא אולי מצב שבו מזמינים את הרב אמנון יצחק לתת דרשה בבה"ד 1 על חזרה בתשובה, ומספר צוערים שמאלנים היו יוצאים, והמג"ד והמח"ט היו מדיחים אותם מקורס קצינים. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה היו עושים נציגיהם בכנסת, ולנסות להעריך תוך כמה זמן היו קצינים אלו ננזפים ומוצאים את עצמם מחוץ לצבא.

זה מה שצריכים לעשות כעת מנהיגי הציבור הדתי והחרדי, לתבוע את סילוקם מהצבא. לא פחות. וגם אם הדבר יארך זמן, לא לנוח ולא לשקוט עד שהם יודחו. לפעמים חייבים לנקוט עמדה נחרצת, למען ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. נחמה פורתא יש לנו מהצוערים האמיצים שנהגו כהלכה, ולצערנו נעזבו לנפשם לבד במערכה.

Yair Shapira, in his weekly legal column, outlines and bemoans the decline of the Military Rabbinate.

Yedidya Meir tells us about his own experiences with the IDF bureaucracy.

There is a lot more in the printed edition.